מהו בקע בדופן הבטן?
בקע נגרם מחולשה או חור בדופן הבטן, ויכול להופיע בגילאים ובמצבים שונים (בתינוק, בהריון, וכו').
תוכן הבטן עלול לגלוש דרך הבקע ולגרום להופעת בלט מתחת לפני העור. כאשר קיים בלט או כאב באזור שכיח להמצאות בקע, כגון הטבור או המפשעה, יש לחשוד בקיומו של בקע. בדרך-כלל ניתן להחזיר את תוכן הבקע לחלל הבטן, אך ישנם מצבים כרוניים בהם התוכן לא ניתן להחזרה והבקע מכונה Irreducible. מהי השכיחות של בקע בדופן הבטן? 10% מהאוכלוסייה תאובחן עם בקע בדופן הבטן במהלך החיים. באם מתעורר חשד לקיומו של בקע חשוב לפנות לכירורג מומחה לבדיקה ולהמשך בירור וטיפול.
» בקע מפשעתי.
» בקע טבורי.
» בקע אפיגסטרי (בקו האמצע מעל הטבור).
» בקע פמורלי (גם באזור המפשעה, אך נמוך יותר לכיוון הירך בחלקה הפנימי).
» בקע בצלקת ניתוחית.
בקע מפשעתי:
הבקע השכיח ביותר: 75% מכלל הבקעים הם באזור המפשעה. יכול להופיע חד או דו-צדדית. הסיכון שגבר יסבול מבקע מפשעתי במהלך החיים הוא 25% ובאשה 2%. מעריכים, שמעל 20 מיליון ניתוחי תיקון בקע מפשעתי מבוצעים בשנה בעולם. כמו לגבי בקע טבורי, כשהבקע לא גורם לשום הפרעה, לא חייבים לתקנו. הסיכון לכליאה עם נזק לאיבר הכלוא הינו 2% בשנה, לעומת 49% עבור בקע פמורלי. לכן חשוב להבדיל ביניהם ובהימצא בקע פמורלי לנתחו בהקדם. בעוד בגבר ניתן למצוא שומן או מעי בשק הבקע, באשה ניתן למצוא גם שחלה.
בילדים – לרוב נובע מהעדר סגירה של המעטפת דרכה ירדו האשכים לשק האשכים, ולכן התיקון בילדים דורש סגירה של שק הבקע בלבד. אין לדחות את התיקון, משום שכליאה יותר שכיחה בחצי השנה הראשונה לחיים. השכיחות של בקע בצד הנגדי היא 10-30%, ולכן יש לבדוק בניתוח האם קיים בקע גם בצד השני במקרים הבאים: בילד עד גיל שנתיים, בילדה עד גיל 3, כשהניתוח בצד שמאל (מפני ש 60% מהבקעים המפשעתיים הם בצד ימין), וכשיש שנט ונטריקולופריטונאלי (צינור להורדת לחץ תוך-מוחי מוגבר ע"י מעבר עודף הנוזל מהמוח לחלל הבטן). את הבדיקה ניתן לבצע על ידי הכנסת לפרוסקופ דרך חתך הניתוח.
בקע טבורי:
מהווה 14% מכלל הבקעים בדופן הבטן. שכיח יותר בנשים ביחס של 1.7:1 לעומת גברים. בילדים השכיחות שווה בין המינים.
בהימצא בקע טבורי תיתכן בליטה באזור הטבור כשבמישוש מרגישים פתח בדופן הבטן. הבקע לרוב נוצר מהעדר סגירת הפתח דרכו עברו כלי-הדם שבחבל הטבור לשליה. רוב הבקעים בטבור מולדים, ונסגרים עצמונית עד גיל 4. ניתוח עשוי להתבצע מוקדם יותר מכך במקרים הבאים:
1. הבקע גדול ואינו מראה שום סימן של היסגרות מעצמו עד גיל שנתיים.
2. המשפחה מעוניינת בתיקון מסיבות חברתיות או קוסמטיות.
3. כליאה של הבקע המחייבת ניתוח דחוף.
במקרים בהם הבקע לא התגלה בילדות, הוא עשוי עם הזמן לבוא לידי ביטוי ע"י כאב שמתגבר במאמץ, או ע"י הפרעה קוסמטית. במקרים כאלו מומלץ לתקנו בניתוח. הבעיה מוחמרת במצבים שמעלים את הלחץ התוך-בטני כגון הריון, השמנה, שיעול, בכי, עצירות, קושי בהשתנה עקב ערמונית מוגדלת למשל, הרמת משאות, מיימת או גידול שמגביר את הלחץ בתוך הבטן.
בקע אפיגסטרי (בקו האמצע מעל הטבור):
מהווה 0.5% מכלל הבקעים. שכיח יותר בגברים ביחס של 3:1 לעומת נשים.
שק הבקע לרוב מכיל שומן מחלל הבטן, אך לעיתים מעי. בניתוח מחזירים את התוכן שבשק הבקע לחלל הבטן ומתקנים את הפתח או איזור החולשה שבקו האמצע בין השרירים.
בקע פמורלי:
מהווה 3% מהבקעים. מופיע בשני המינים, אך שכיח פי 10 בנשים.
דומה לבקע מפשעתי, אך נמוך יותר ויכול לגלוש לכיוון המפשעה.
לעומת הבקע המפשעתי הדומה לו, הסיכון לכליאה ולצורך בניתוח דחוף הרבה יותר גדול, ולכן חשוב להבדיל ביניהם ובהימצא בקע פמורלי לנתחו בהקדם.
בקע בצלקת ניתוחית:
מופיע בחתך מניתוח קודם בשכיחות של 2-10%.
שכיח בנשים פי 2 מאשר בגברים.
מבין סוגי הבקע השונים, הסיכוי לחזרה גבוה יחסית: 25-52% בתיקון ראשוני ע"י תפרים. לכן, יש חשיבות עליונה לתיקון ללא מתח בעזרת רשת, אז סיכויי החזרה יורדים ל- 11-21%.
» סוג החתך הניתוחי: חתך אורכי מרכזי מועד יותר לבקע חוזר.
» עודף משקל.
» סוג הניתוח: ניתוחים בעלי סיכון מוגבר לזיהום, כגון ניתוחי מעי.
» סיבוכים לאחר הניתוח הראשוני: בעיות נשימה, למשל.
» מחלות רקע: סכרת, מחלה ריאתית קשה, ועוד.
» מצבים כגון תת-תזונה, הפוגעים בתהליך ריפוי הפצע.
בכל מטופל עם בקע בצלקת ניתוחית יש לשקול האם וכיצד כדאי לתקנו ע"פ מצבו הכללי של החולה ומחלות הרקע שלו, גודל הבקע, ומצב הרקמות שבאזור.
תיקון של בקע יכול להתבצע ע"י ניתוח בלבד.
כאשר הבקע גורם לכאב או מפריע מבחינה קוסמטית, מומלץ לתקנו. במרבית המקרים מדובר בניתוח אלקטיבי (מתוכנן מראש). במידה ונוצרת כליאה של הבקע הניתוח יבוצע באופן דחוף. המושג כליאה מתאר אירוע בו איבר תוך בטני "נתקע" בתוך הבקע ללא אפשרות לחזור למקומו בחלל הבטן (למשל, כליאה של שומן מחלל הבטן או של לולאת מעי). המצב מלווה בכאב בטן, חום, אודם מקומי, בחילה, הקאה, ועוד. במידה ואספקת הדם לאיבר הכלוא נפגעת, יתכן נזק לאיבר וצורך בכריתה שלו. ישנם סוגי בקעים, כגון בקע פמורלי, בהם הסיכון לכליאה מוגבר, ולכן מומלץ לתקנם בהקדם.
הניתוח יכול להתבצע בשיטה הפתוחה (ע"י חתך עורי מעל הבקע) או בשיטה הלפרוסקופית (ע"י מספר חתכים קטנים בדופן הבטן דרכם מוחדרים מצלמה ומכשירים כשמהלך הניתוח נצפה על-גבי מסך). התיקון עצמו יכול להתבצע ע"י תפירת ה"חור" בדופן הבטן באמצעות תפרים, או ע"י שימוש ברשת הנתפרת לשולי הבקע על-מנת להפחית את המתח ואת שיעורי החזרה של הבקע. הרשת הינה משטח המורכב מחומר שאינו מתכלה ואינו גורם לתגובת דחייה ע"י הגוף. בחירת סוג התיקון מותאמת אישית לכל מטופל, ותלויה במצבו הכללי, במספר הבקעים, בגודלם, במצב הרקמות באזור, ועוד. הניתוחים מבוצעים לרוב בהרדמה כללית או אזורית (ספינלית), ובמקרים נדירים אפשר גם בהרדמה מקומית.
בחולים עם מחלות רקע קשות וסיכון ניתוחי מוגבר קיימת אפשרות לנסות ולהימנע מניתוח, תוך שימוש בחגורת בטן מיוחדת להקלה סימפטומטית.
כשהאבחנה אינה ברורה בבדיקה גופנית, ניתן להיעזר בבדיקות דימות, כגון אולטראסאונד או CT.

ד"ר דפנה וינשטיין
מומחית בכירורגיה כללית
מנהלת יחידת השד במעיני הישועה
מרפאה: סוקולוב 34, רמת השרון
טל': 03-5400826