» גיל –  נפוץ יותר ככל שהגיל עולה, כשמרבית המקרים מעל גיל 50. 
» פוליפים אדנומטוטיים במעי הגס – גידולים בדופן הפנימית של המעי נפוצים יותר עם העלייה בגיל או במחלות מסוימות.
» סיפור אישי של סרטן המעי הגס בעבר, ובנשים גם סרטן הרחם, השחלה, או השד.
» סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס. הסיכון מוגבר יותר כאשר היה למספר קרובי משפחה או לקרוב בגיל צעיר.
» כלכלה דלת סיבים ועשירה בחומצות שומן מן החי.
» מחלות גנטיות כגון (Familial Polyposis, HNPCC (Hereditary Non Polyposis Colon Cancer ועוד.
» מחלות רקע כגון Ulcerative Colitis, Crohn's, ועוד.
» עישון.
» פעילות גופנית הינה גורם מגן.

מהן בדיקות סקר לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס?

בדיקות הסקר נועדו לגלות סימני מחלה בשלב מוקדם בו היא עדיין אסימפטומטית, והסיכוי לריפוי יותר גבוה. כאשר בדיקת הסקר מגלה בעיה יש להתקדם לשלב האבחון והטיפול. מעריכים, שכאשר היענות האוכלוסייה לבדיקות הסקר של סרטן המעי הגס תהיה מלאה, תרד התמותה ממנו בבערך 50%.

אילו בדיקות סקר קיימות לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס?

» בדיקת דם סמוי בצואה – כשמבוצעת כל 1-2 שנים בגילאים 50-80, מורידה את אחוזי התמותה ב- 15-33%.
» קולונוסקופיה אנדוסקופית – מאפשרת הסתכלות על הדופן הפנימית של הרקטום והמעי הגס באמצעות מכשיר המוחדר דרך פי הטבעת המכונה אנדוסקופ ובקצהו תאורה. במהלך הבדיקה ניתן לקחת ביופסיה ואף לכרות ממצאים חשודים, כתלות בצורתם, גודלם, ומיקומם. יש לבצע הכנה לשם ניקוי המעי לפני הבדיקה. לרוב הבדיקה מבוצעת תחת טשטוש.
» קולונוסקופיה וירטואלית או CT Colonoscopy – בבדיקה מתקבלות תמונות רנטגן של המעי בחתכי רוחב של הגוף. יש לבצע הכנה לניקוי המעי לפני הבדיקה. הבדיקה פחות חודרנית מהבדיקה האנדוסקופית ואין צורך בטשטוש. בבדיקה זו עלולים לפספס פוליפים קטנים. באם מתגלה פוליפ יש להמשיך בקולונוסקופיה אנדוסקופית לצורך ביופסיה ו/או כריתה.
» חוקן בריום בניגוד כפול – סדרת תמונות רנטגן של המעי הגס והרקטום, שמבוצעות לאחר שבוצע חוקן עם בריום וגם הוחדר אויר. אומנם בבדיקה זו מודגם הדופן הפנימי של המעי, אך היא אינה מספיק רגישה לגילוי פוליפים קטנים. בבדיקה זו מגלים 30-50% ממקרי הסרטן שמגלים בקולונוסקופיה אנדוסקופית.
» בדיקה רקטלית – הבודק מחדיר לפי הטבעת אצבע מכוסה בכפפה מרוחה בחומר לובריקנטי וממשש את החלק הפנימי של הרקטום התחתון כדי לחפש אי-סדירות בדופן.

מהן ההמלצות לבדיקות הסקר לאדם בסיכון רגיל לסרטן מעי הגס בגילאים 50-75?

» בדיקת דם סמוי בצואה מדי שנה ב-3 דגימות עוקבות.
» סיגמוידוסקופיה מדי 5 שנים (בה נבדק הרקטום והחלק הסופי של המעי הגס).
» קולונוסקופיה מדי 10 שנים (בה נבדק הרקטום והמעי הגס לכל אורכו).
» אנשים בעלי סיכון מוגבר יש להתחיל בגיל מוקדם יותר ולבדוק לעיתים תכופות יותר, כתלות בגורמי הסיכון.
» כאשר התגלו פוליפים בבדיקות הנ"ל וטופלו, יש שינוי במרווחי הזמן המומלצים בין הבדיקות.
» ההחלטה לגבי בדיקות מעבר לגיל 75 תלויה בגורמים רבים ונעשית לאחר דיון משותף בין המטופל והרופא.

בדיקות בשלבי האבחון השונים:

» בדיקה לגילוי דם סמוי בצואה ע"י ערכה ביתית.
» קולונוסקופיה אנדוסקופית – צפייה ישירה של חלל המעי דרך צינור אופטי המוחדר דרך פי הטבעת. במהלך הבדיקה ניתן לקחת ביופסיה מגידול, לכרות פוליפ לביופסיה, ועוד.
» קולונוסקופיה וירטואלית או CT Colonoscopy – פרוטוקול מיוחד של CT להדגמת חלל המעי. החיסרון הבולט לעומת קולונוסקופיה רגילה, הינו העדר היכולת לקחת ביופסיה. כלומר, באם מתגלה ממצא חשוד על המטופל לעבור בנוסף קולונוסקופיה אנדוסקופית.
» חוקן בריום – שיקוף לאחר מתן חומר ניגוד דרך הרקטום. מספק מידע לגבי טופוגרפיית המעי הגס ושלמות החלל.
» CT – עוזר בהערכת שלב המחלה והימצאות גרורות.
» TRUS – אולטראסאונד טרנסרקטלי – יעיל בהערכת עומק חדירת גידול ברקטום והערכת מעורבות בלוטות לימפה באזור. בכך עוזר להכריע האם הגידול ניתן לכריתה ובאיזה אופן (בגישה אנאלית, בטנית, ועוד), והאם כדאי להקרין ו/או לתת כימותרפיה לפני או אחרי הניתוח. במהלך הבדיקה ניתן לקחת ביופסיה מהגידול או מבלוטות החשודות כמעורבות.
» בדיקת סמנים בדם – CEA, CA19-9, ועוד. ערכים גבוהים מהנורמה נמצאים בקורלציה לשלב המחלה. באם מוגברים ויורדים לאחר הניתוח, עליה חוזרת שלהם מסמנת אפשרות של חזרת המחלה.

לסרטן בחלק הימני של המעי הגס יש נטייה יותר גבוהה לגרום לדמם ולשלשול, ולסרטן בחלק השמאלי של המעי שלרוב מתגלה בשלב יותר מאוחר יש נטייה יותר גבוהה לגרום לחסימה.

בהרבה מקרים אין תסמינים, ולכן חשיבות בדיקות הסקר לגילוי מוקדם (בדיקת דם סמוי בצואה וקולונוסקופיה).
» אנמיה מחסר ברזל.
» דמם רקטלי.
» כאב בטן.
» שינוי בהרגלי היציאות.
» חסימת מעי.
» פרפורציה (התחררות) של המעי.
» עייפות.
» ירידה במשקל ו/או בתאבון.
» בבדיקה גופנית: גוש בבטן, מיימת, כבד מוגדל, דמם רקטלי.

ניתוח: לרוב כורתים את חלק המעי הגס המעורב, כשהגבולות נקבעים על-פי אספקת הדם לאזור בו מצוי הגידול. מכלילים בכריתה גם את בלוטות הלימפה האזוריות. במספר מקרים מבצעים כריתה נרחבת יותר. למשל, כריתה תת-שלמה של המעי הגס כשקיימים מספר גידולים בו-זמנית. כאשר הגידול מופיע ברקטום, שהוא החלק הסופי של המעי הגס, מהלך הניתוח תלוי במרחק הגידול מפי הטבעת. במקרים בהם הגידול קרוב לפי הטבעת ולא ניתן לבצע חיבור מחדש של שני קצוות המעי שנותרו, יוצרים פתח בדופן הבטן דרכו תופרש הצואה, המכונה סטומה. קיימים מצבים בהם הסטומה היא זמנית, כדי להגן על השקה בעייתית עד שתשתקם, למשל.

גרורות: מתפזרות בעקר דרך מערכת הלימפה, אך גם דרך הדם ולאיברים סמוכים. כמו-כן, תיתכן נשירת תאים מהגידול ושתילתם מחדש בטבור, בשחלות, בצלקת הניתוחית, ועוד. ב- 25-40% מהחולים ישנן גרורות נתיחות בריאות או בכבד, שניתן להגיע לריפוי ע"י כריתתן.

הקרנה: מיועדת בעקר לסרטן של הרקטום, כשלפי נתוני המקרה מחליטים האם לבצעה לפני או אחרי הניתוח. לגבי סרטן בשאר המעי הגס, תפקיד הקרינה כיום שנוי במחלוקת, פרט למקרים מסוימים כגון מחלה שנשארה בבטן לאחר כריתת המעי משום שלא הייתה ניתנת לכריתה.

כימותרפיה: למרות שהטיפול העיקרי למטרת ריפוי הינו ניתוחי, השימוש בכימותרפיה לא רק מאריך את החיים בחולים עם מחלה גרורתית, אלא גם משפר את סיכויי הריפוי בחולים עם מחלה בשלב מוקדם. עד אמצע שנות התשעים, (5FU (FluoroUracil היתה התרופה הכימותרפית היחידה שהיתה מאושרת לשימוש. מאז נוספו לה מספר תרופות כגון Irinotecan ו- Oxaliplatin, ותרופות ביולוגיות כגון Bevacizumab ו- Cetuximab. השילוב הספציפי של התרופות ומשך הטיפול מותאמים אישית לכל חולה על-פי גילו, מצבו הכללי, ושלב מחלתו. ישנם מקרים כגון מחלה בשלב II, בהם מתן הטיפול הכימותרפי שנוי במחלוקת, בשל שיפור בהישרדות של 2-4% בלבד תחת הטיפול הסטנדרטי בתרופה הקלאסית 5-Fluorouracil, למשל. הטיפול מכונה אדג'ובנטי כשניתן לאחר הניתוח, וניאו-אדג'ובנטי כשניתן לפניו.

תלויה בשלב בו התגלתה המחלה, המורכב מ- 3 גורמים:
1. T – Tumor: עומק החדירה של הגידול לדופן המעי.
2. N – Lymph Nodes: האם בלוטות הלימפה נגועות, ואם כן, האם מעורבות יותר משלוש בלוטות או לא.
3. M – Metastases: האם יש גרורות לאיברים נוספים.
לצורך קביעת שלב המחלה ומידת מעורבות בלוטות הלימפה, מומלץ לבדוק לפחות 12 בלוטות.

פרט לשלב ה- TNM בו התגלתה המחלה, הפרוגנוזה תלויה בגורמים נוספים:
1. גורמים היסטולוגיים כגון Grade, Lymphovascular and Perineural Invasion .
2. גורמים שמרעים את הפרוגנוזה כגון: גידול עם התכייבות, גידול שגרם לחסימה או לפרפורציה/חור במעי, רמה גבוהה בדם של הסמן (CEA (Carcino Embryonic Antigen.
3. גורמים מולקולריים כגון p53, הגברה של EGFR, מוטציות ב- KRAS, ועוד.

בהתייחס לשנים 1999-2006, ההישרדות ל-5 שנים מאבחון סרטן המעי הגס ללא תלות בשלב בו הוא התגלה: 65%. לעומת זאת, כאשר מתייחסים לשלב בו התגלתה המחלה, ההישרדות ל-5 שנים:
1. 39% התגלו בשלב המקומי (בו המחלה רק באתר המקורי): 90.4%.
2. 37% התגלו בשלב האיזורי (בו המחלה התפשטה גם לבלוטות הלימפה שבאיזור): 65%.
3. 19% התגלו בשלב בו יש גרורות מרוחקות: 11.6%.
4. 5% התגלו בשלב לא ידוע: 38.3%.

בגמר הטיפול, הערכה מחודשת תקופתית יכולה לתרום לגילוי ולטיפול מוקדמים יותר במקרה של חזרת המחלה. יחד עם זאת, התרומה מכך להישרדות מוגבלת בשל העובדה שרק במיעוט החולים המחלה הגרורתית ממוקמת וניתנת לריפוי. אין כיום נוהל ברור כיצד ובאילו מרווחי זמן מומלץ לעקוב אחר חולים אלו, אך יתכן ובדיקות חדשות כגון CEA Immunoscintigraphy ו- PET תשמשנה לצורך זה בעתיד.