» במרבית המקרים האבנים אינן סימפטומטיות. באנשים בהם האבנים בכיס המרה התגלו במקרה מבלי שגרמו לסיבוך כלשהו, 10% יהפכו לסימפטומטיים תוך 5 שנים, ו- 20% תוך 20 שנים.
» בשליש מתפתחים התקפי כאב בבטן ימנית עליונה או ברום הבטן שלעיתים מקרינים לגב, המכונים Biliary Colic. ההתקפים לרוב מופיעים לאחר מזון שומני, ונובעים מסתימה זמנית על-ידי אבן של הצינור היוצא מכיס המרה.
» בחמישית מתפתחים סיבוכים כמו דלקת בכיס המרה, דלקת בדרכי המרה, דלקת בלבלב, או צהבת. דלקת בכיס המרה נגרמת לרוב מסתימה ממושכת ע"י אבן של הצינור היוצא מכיס המרה. כאשר אבן קטנה יוצאת מכיס המרה וסותמת צינורות מרה אחרים, עלולים להתפתח דלקת של דרכי המרה (Cholangitis), דלקת של הלבלב, או צהבת.

» US – אולטראסאונד הינה הבדיקה הראשונית (זמינה, טובה, ולא חודרנית), בה ניתן גם להעריך האם יש דלקת בכיס המרה (המתבטאת בעיבוי של הדופן, בצקת, נוזל סביב כיס המרה), והאם יש הרחבה של דרכי המרה.
» MRCP – בדיקת MRI מיוחדת, שטובה יותר מאולטראסאונד לאבחון בעיות כמו אבנים בדרכי המרה.
» EUS – אולטראסאונד אנדוסקופי הינה בדיקה פולשנית בה מוחדר מכשיר האולטראסאונד דרך הפה לתריסריון. עקב הקירבה לכלי המרה התמונה ברורה יותר מאשר באולטראסאונד המבוצע דרך דופן הבטן. במהלך הבדיקה ניתן לקחת ביופסיה מממצאים חשודים או להחדיר נקז במידה ויש בכך צורך.
» ERCP – Endoscopic Retrograde Cholangio Pancreatography. בדומה ל- EUS, בבדיקה זו מוחדר אנדוסקופ דרך הפה לתריסריון. מזריקים חומר ניגוד לפתח צינור המרה שבתריסריון תוך קבלת תמונה רנטגנית של צינורות המרה. הבדיקה אומנם חודרנית ולכן בעלת סיכונים נלווים, אך יתרונה בכך, שבמידה ומתגלים פגמי מילוי בצינורות המרה, ניתן לטפל בהם (הוצאת אבנים, הגדלת פתח צינור המרה לתריסריון, השארת נקז בצינור המרה, נטילת דגימה מממצא חשוד כגידול, ועוד).

» לרוב אין צורך בטיפול באנשים בהם התגלו אבנים בכיס המרה באופן מקרי. יש לשקול כריתה מניעתית במקרים מסוימים, כגון: צעירים הסובלים מסכרת, אבנים גדולות מאד, כיס מרה מסויד, חולי צירוזיס, חולים עם השמנת יתר העוברים ניתוח להרזיה, או בחולים שעברו השתלה.
» מומלץ לכרות את כיס המרה באנשים בהם האבנים גרמו לסיבוך כלשהו (התקפי כאב, דלקת בכיס המרה, דלקת בלבלב, חסימת מעי ע"י אבן שנדדה, וכו').

» שכיחות: דלקת עקב אבנים בכיס המרה נפוצה יותר בגברים, אך אבנים שכיחות יותר בנשים. בסיכומו של דבר נמצא, שדלקת שכיחה בנשים פי שלושה מאשר בגברים.
» דלקת בשל אבנים בכיס המרה: במרבית המקרים דלקת נוצרת מחסימת צינור המרה היוצא מכיס המרה (ציסטיקוס) ע"י אבנים, שמלווה בשינוי בהרכב המרה. כתוצאה, כיס המרה הולך ומתמלא ותופח.
» דלקת כשאין אבנים בכיס המרה: נדירה. קשורה לרוב בניתוח גדול, מחלות רקע קשות, טראומה, כוויות, מצב זיהומי קשה, אי-ספיקה רב-מערכתית, וסקוליטיס, תסביב של כיס המרה או הזנה תוך-ורידית ממושכת.
» קליניקה: הרבה סבלו מהתקפים קודמים של קוליק. ההתקף עצמו מתחיל בכאב דומה, אולם זה לא עובר כמו בקוליק. לחלק מתלווה בחילה, הקאה, חום, או צמרמורת.
» בבדיקות הדם: יתכנו עליה בתאי הדם הלבנים (wbc), בבילירובין, ובאנזימי הכבד.
» באולטראסאונד: מודגם עיבוי דופן כיס המרה מעל 4 מ"מ, נוזל סביב כיס המרה ורגישות מעליו (סימן ע"ש מרפי).
» מהלך: מריפוי ספונטני ועד התנקבות של כיס המרה ויצירת אבצס או דלקת חמורה בחלל הבטן (פריטוניטיס). במקרים נדירים תיתכן יצירת פיסטולה (קשר ישיר בין חלל כיס המרה לחלל איבר סמוך, כגון המעי).
» טיפול: לרוב מתחילים בטיפול שמרני הכולל צום, נוזלים, ואנטיביוטיקה תוך-ורידיים. במידה וחל שיפור מומלץ לכרות את כיס המרה כ- 6 שבועות מהאירוע, אך במידה וחלה החמרה מנתחים בדחיפות, כשהעדיפות היא בתחום 48 השעות הראשונות. בחולים במצב קשה מידי לניתוח מבצעים Cholecystostomy, שמשמעותו החדרת נקז לכיס המרה דרך העור. במקרים של דלקת ללא אבנים נפוצים יותר כריתה דחופה או ניקוז מלעורי.
» ניתוח: כיום, מרבית הניתוחים מבוצעים בשיטה הלפרוסקופית. בשיטה זו מחדירים מצלמה ומכשירי עבודה דרך 4 חתכים קטנים בדופן הבטן כשמהלך הניתוח נצפה על-פני מסך. בפחות מ- 5% נאלצים לעבור לניתוח בשיטה הפתוחה עקב קשיים טכניים שונים, כשניתוח זה מבוצע בדרך-כלל דרך חתך ארוך יותר בבטן הימנית העליונה.

» גורמים: נוצרת לרוב מניקוז לקוי של צינורות המרה, כשהגורם הנפוץ הוא עקב אבנים חוסמות. מרבית האבנים בדרכי המרה נדדו לשם (משניות), ולכן כשיש צורך לטפל בהן, הטיפול כולל כריתה של כיס המרה. סיבות נוספות לדלקת בדרכי המרה כוללות היצרות על רקע דלקת קודמת, גידול, זיהום ע"י וירוס או פרזיט, כיב בתריסריון, ציסטה, או דמם בדרכי המרה הגורם לחסימה ע"י קריש דם.
» קליניקה: כשיש אבנים בדרכי המרה המטופלים יכולים להיות אסימפטומטיים, או לסבול מקוליק, צהבת, דלקת בכיס המרה או בלבלב. בעד 50% יתפתחו סימפטומים כלשהם. כשנוצרת דלקת בדרכי המרה עצמן, Cholangitis, המצב מאופיין בדרך-כלל ע"י Charcot's Triade הכולל חום, צהבת וכאב בטן ימנית עליונה. כשהמצב מדרדר עלול להופיע Reynold's Pentade הכולל בנוסף שינוי במצב ההכרה ושוק.
» אבחנה: בבדיקות הדם יתכנו עלייה במדדי הדלקת, ובאנזימי הכבד והלבלב, למרות שב- 5% כל הערכים יהיו תקינים. אולטראסאונד הינו בדיקת ההדמיה הראשונה שצריך לבצע. הוא רגיש מאוד לאבנים בכיס המרה, אך רק ב- 80% מגלה אבנים ב- CBD. בדיקות יעילות יותר כוללות צילום תוך-ניתוחי של דרכי המרה, EUS ,ERCP, או MRCP.
» טיפול: הטיפול הראשוני בדלקת בדרכי המרה כולל צום, נוזלים, ואנטיביוטיקה תוך-ורידיים, ובנוסף ניקוז דחוף של דרכי המרה באם יש צורך. מצבים בהם יש צורך בניקוז דחוף כוללים גיל מעל 80, דלקת חמורה מלווה בשוק, כשלון שיפור תחת הטיפול השמרני, חשד לחסימה מלאה, ניתוח קודם בדרכי המרה, או מחלות נלוות משמעותיות. הניקוז מבוצע לרוב ב- ERCP, וכשהמצב משתפר יש לכרות את כיס המרה. במקרים בהם החולה לא מסוגל לעבור הרדמה כללית, הניקוז שבוצע ב- ERCP יכול להיות טיפול מספק. אם החולה לא יכול לעבור ERCP ניתן לבצע ניקוז של צינורות המרה דרך העור Percutaneous Transhepatic Cholecystostomy) PTC), ואם אין ברירה – ניתוח.

שכיחות: מאוד נדיר, לרוב בנשים מעל גיל 65.

גורמי סיכון:
1. אבנים קיימות ב- 70-90%מהמקרים. 0.4% מהסובלים מאבנים יפתחו סרטן (פי 200 מכלל האוכלוסייה).

2. אבנים גדולות: כשגודלן מעל 3 ס"מ הסיכון לסרטן כיס המרה עולה פי 10.

3. בכיס מרה מסויד (פורצלן) עולה שכיחות סרטן כיס המרה ל- 20-60%.

4. זיהום בכיס המרה ע"י סלמונלה.

» קליניקה: התקפי כאב (Biliary Colic), בחילה, הקאה, וחוסר סיבולת למזון שומני. כשיש גוש בבטן ימנית עליונה, צהבת, או מיימת, המחלה כבר בדרך-כלל בשלב מתקדם שאינו ניתן לניתוח. גילוי סרטן כיס המרה בשלב מוקדם הוא נדיר ולרוב מקרי, ואז ההישרדות לחמש שנים היא 20%.
» טיפול: כשהמחלה בשלב מספיק מוקדם שעדיין ניתן לנתח, נרחבות הניתוח נעה בין כריתת כיס המרה בלבד ועד כריתה רדיקלית הכוללת פרט לכיס המרה את כל בלוטות הלימפה המעורבות ואת חלק הכבד שסביב כיס המרה כיחידה אחת. החזאי הטוב ביותר להערכת האפשרות לנתח הוא מידת מעורבות בלוטות הלימפה באזור. אין עדות ליעילות של טיפול כימותרפי או קרינתי.
» הישרדות: הסיכוי לחיות חמש שנים מהגילוי: 5-10%.
» סרטן של דרכי המרה: נדיר עוד יותר. הטיפול הוא ניתוח כשהמצב מאפשר, אך לרוב האבחון בשלב מתקדם מדי.