רקע:
אלו הם צברי כלי דם הממוקמים בדופן פי הטבעת. נפוצים בעולם המערבי, כשמעריכים שכמחצית מאוכלוסיית ארצות הברית מעל גיל 50 סובלת מטחורים סימפטומטיים. בדרך-כלל מתחילים לסבול מטחורים בגילאי 20-30. את הטחורים מחלקים לפי מיקומם לטחורים חיצוניים, הממוקמים חיצונית לפי הטבעת, ולטחורים פנימיים.
גורמים:
לחץ מוגבר הגורם לגודש ורידי במערכת הורידים שמנקזת את איזור החלחולת ופי הטבעת. לדוגמא: עצירות, קושי במתן שתן, הריון ולידה, שיעול, הקאה, ועוד. גם להזדקנות ולגנטיקה יש תפקיד בהיווצרותם.
תסמינים: מכלום, ועד דימום, צניחת הטחורים הפנימיים החוצה, או כאב (מגודש או מהיווצרות קריש דם בטחור).

דירוג הטחורים הפנימיים:

» שלב 1: טחורים פנימיים.

» שלב 2: טחורים שיוצאים בזמן יציאה אך חוזרים פנימה עצמונית.

» שלב 3: טחורים שיוצאים ולא חוזרים לבד, אך ניתן לדחוף אותם פנימה.

» שלב 4: טחורים שיוצאים ולא ניתן להכניסם חזרה.

אבחון: ע"י בדיקה של פי הטבעת הכוללת הסתכלות, בדיקה פנימית ע"י אצבע, או הסתכלות ישירה לחלל ע"י אנוסקופ.

טיפול:

» אמבטיות ישיבה.

» כלכלה עשירה בסיבים ושתייה כדי להקל על היציאות ולמנוע עצירות (בפרט, סובין).

» שתיית חומר המקל על היציאות, כגון שמן פרפין, סירופ אבילק, ועוד.

» נרות/משחות/קצפים להקלה בכאב, באי-הנוחות ובגירוי המקומי.

» קשירת הטחורים הפנימיים ע"י גומייה, כשלאחר מכן הם מתנוונים ונופלים.

» סקלרותרפיה/הטרשה – הזרקת חומר ישירות לכלי-הדם הבעייתי, הגורם לניוונו.

» צריבת כלי-הדם הפגוע ע"י קרינת לייזר או קרינה אינפרה-אדומה.

» ניתוח לכריתת הטחורים.

רקע:
סדק/חתך ברירית המצפה את התעלה האנאלית, המתחיל קרוב לשוליים החיצוניים ונמשך פנימה. בסביבות 90% מהפיסורות ממוקמות בחלק האחורי של פי הטבעת, כשהשאר בד"כ בחלק הקדמי. הפיסורה החריפה ההתחלתית היא שטחית, ובשלב הכרוני (כשקיימת מעבר לשישה שבועות) היא עמוקה יותר, ומלווה בסיבי שריר חשופים ובצקת מקומית. למרות שזו הסיבה השכיחה לדמם רקטלי בילדים, המחלה מופיעה בשכיחות הגבוהה ביותר במבוגרים צעירים. שכיחותה שווה בגברים ובנשים, אך הפיסורה הקדמית שכיחה יותר בנשים (25%) לעומת בגברים (8%). ישנן מחלות כגון קרוהן, הדורשות התייחסות מיוחדת לפיסורה שנוטה להתלוות אליהן.